Author Description

הגישה המקובלת במחקר ההיסטורי של מצרים והמזרח-התיכון בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, קובעת כי קבוצות בעלות מעמד וחשיבות בחברה המצרית והערבית בתקופה זו נתפסו ל"פיתוי הפאשיסטי והנאצי". היסטוריונים מערביים ומצריים אף מעמידים הסברים לתהליך זה ומסמיכים אותו ל"משבר הליבראליזם", ל"כשלון הניסוי הדמוקרטי" ואף לתחושה העממית, כי "אויביו של אויבי הם ידידי". ישראל גרשוני בחן את יסודותיה של גישה זו וירד לשורשי היחס של "דעות הקהל" במצרים כלפי הפאשיזם והנאציזם, כאידיאולוגיה וכנוסחה גואלת שתציל את מצרים והעולם הערבי כולו ממצוקות ההווה, הכלכליות, הפוליטיות והתרבותיות. האומנם נכונה הטענה כי המוני מצרים חדורי אמונה לוהטת בטוטליטאריות ציפו בכליון עיניים לניצחונם של גייסות רומל, שיגאלום מן הכיבוש הבריטי המתמשך? מחקרו המתועד להפליא של ישראל גרשוני מבקש להפריך גישה מחקרית זו. הוא בוחן מגוון עצום של מקורות – מאמרים, כתבי עת, ספרים, ספרי לימוד, קריקטורות ויצירות ספרות ואמנות – ומגיע למסקנה, כי מעצביה של הפוליטיקה והתרבות במצרים בתקופה זו, דחו את הפאשיזם והנאציזם, הן כמערכות אידיאולוגיות, והן כסדר פוליטי וחברתי, והן כדגם לחיקוי ולאימוץ בידי החברות הערביות והלא-אירופאיות.